רש"י על סנהדרין ק״ו

1 מחליף - לאחר שנקצץ:

2 אינו עומד במקום מים - והאי דכתיב כארזים עלי מים שכינה היא דאמרה איהו אמר כארזים כלומר שאין עומדין במקום מים שכינה אמרה עלי מים וכן כולהו מפרש באגדה בכה"ג כנחלים נטיו הוא אמר כנחלים פוסקין לפעמים יצאה בת קול אמרה נטיו הוא אמר כגנות אמרה בת קול עלי נהר הוא אמר כאהלים יצאה בת קול ואמרה נטע ה':

3 רוח דרומית - קשה:

4 לא עמנו היית באותה עצה - שגזר פרעה כל הבן הילוד היאורה בתמיה ודאי היית כדלקמן:

5 ומי הושיבך אצל איתני עולם - שעתידים בניך לישב בלשכת הגזית והיינו דכתיב איתן מושבך וכי בין איתני עולם אתה יושב מי הזקיקך לכך:

6 שמחיה עצמו בשם אל - עושה עצמו אלוה כמו פרעה וחירם:

7 לשון אחר מי שמחיה עצמו - כלומר אוי להם לאותן בני אדם שמחיין ומעדנין עצמן בעוה"ז ופורקין עול תורה מעל צוארם ומשמנין את עצמן:

8 משמו אל - כשמשים הקב"ה פדיון לעצמו ומשלם גמול לצדיקים לעתיד לבא. כך שמעתי:

9 אוי לה לאומה שתמצא - אוי לה לאומה שתהיה באותן הימים שיעלה על דעתה לעכב ישראל:

10 מי מטיל כסות בין לביא וכו' - לעכבן שלא יזדקקו זה לזה דמסוכן הוא כלומר מי הוא שיכול לעכב את ישראל והקב"ה מכניסם:

11 ציים - ספינות גדולות כמו ישעיהו ל״ג:כ״א וצי אדיר בל יעברנו:

12 וצים מיד כתים אמר רב ליבא אספיר - דכתים היינו מקום ששמו כך:

13 עד אשור מקטל קטילי - ומאשור ואילך משעבדי להו שעבודי:

14 וצים מיד כתים וענו אשור - דקטלי להו וענו עבר דמשעבדי להן עד אשור:

15 כתים - רומים כלומ' אותן אומות שהביא הקב"ה בצים עתידין להרוג את כל האומות עד אשור ומאשור ואילך מניחין אותן ומשעבדין בהם ומניחין אותן ולעתיד קא מיירי:

16 הן הנה היו לבני ישראל לא גרסינן אלא ה"ג הנני הולך לעמי לכה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך עמך לעם הזה מבעי ליה - שהשיא עצה לבלק שנכשלו בה ישראל הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם:

17 ותולה קללתו בחברו - וכך בלעם לא רצה לתלות שפלות זה בבלק שיהא הוא צריך לבקש עצה היאך יכשלו בה ישראל אלא בישראל תלה השפלות לומר שהן צריכין לעצה שיכשלו בה בני מואב שלא תתקוף ידי מואב על ישראל והיינו דכתיב אשר יעשה העם הזה לעמך. מ"ר. ל"א תולה קללתו בחברו כלומר שתלה הכתוב קללה במואב ולא רצה לכתוב כלפי ישראל כמו שאמר בלעם הרשע:

18 קלעים - אהלים של קלעים כמו שעושין בשוקים:

19 בערבות מואב מהר שלג - שניר:

20 כשהיה אומר לה - ישראל כלי פשתן זה בכמה זקנה אומרת לו דמי שוויו וילדה אומרת לו בפחות מכדי שוויו וכן עושין עד ב' או עד ג' פעמים:

21 ברור לעצמך - כל תכשיטין שאתה רוצה:

22 צרצרי - נודות:

23 בוער בו - שהיה משתכר ובוער בו יצר הרע:

24 השמיעי - הוי שומעת לתשמיש:

25 פיעור - כך היתה עבודתו של פעור שמתריזים לפניו:

26 ה"ג כלום מבקשין ממך אלא פיעור והוא עושה ושוב אומרת לו כפור בתורת משה רבך והוא עושה:

27 וינזרו לבשת - סרו מדרכם והלכו אחר הבשת:

28 כאהבם - מתוך תאות אהבתם לזנות היו משוקצים שכופרין בהקב"ה:

29 ותקראן - בגופן ותקראן משמע לשון מקרה:

30 מאי רפידים - איידי דלעיל איפליגו ביה ר"א ור' יהושע במשמעות דשטים נקיט נמי רפידים דפליגי ביה בכי האי גוונא:

31 לא הפנו אבות אל בנים - להיטיב להם:

32 מפני רפיון ידים - של תורה ומצות והכי נמי רפידים רפיון ידים הוא כלומר מפני שרפו ידים מן התורה בא עליהם עמלק:

33 שכר כ"ד אלפים מישראל - שהרגו בעצתו הלך ליטול מבלק ומזקני מדין:

34 גמלא תבע קרני - כך בלעם שאל שכר ונהרג:

35 גזו מיניה - חתכו ממנו:

36 בלעם בן בעור הקוסם הרגו בחרב - ההוא קרא ביהושע כתיב:

37 ולבסוף - שנתן עיניו לקלל את ישראל ניטלה ממנו נבואה ונעשה קוסם:

38 מסגני ושילטא הואי - אשת סגנים ושרים היתה:

39 אייזן לגברא נגר - זינתה למושכי חבל ספינה ל"א נגרי חרשים:

40 הרגו אל חלליהם - מיתות הרבה משמע שתלאוהו והציתו אש תחת הצליבה וחתכו ראשו ונפל לתוך האש תלייה היינו חנק חתיכת הראש הרג כשנפל לארץ סקילה כשנפל לאור היינו שריפה:

41 בר תלתין ותלת - ור"ח לית ליה דר' סימאי דאמר לעיל עמוד א שלשה היו באותה עצה דפרעה בלעם ואיוב ויתרו דלר' סימאי בלעם חיה יותר מן מאתים ועשר שנים דהא היה בעצת פרעה דכל הבן הילוד היאורה תשליכוהו דלרבי סימאי כל אותן מאתים ועשר שנים שהיו ישראל בגלות מצרים עד מלחמת מדין חיה בלעם:

42 חגירא - תרגום של פיסח:

43 כד קטל יתיה פנחס ליסטאה - שר צבא ואפילו קטליה אחר כל המלחמה נקראת על שמו:

44 בכולהו - מלכים והדיוטות:

45 לא תפיש ותדרוש - לגנאי:

46 לבר מבלעם - דכל מה דמשכחת ליה לגנאי דרוש:

47 שמא יצא זה לתרבות רעה לאחר שיצא לתרבות רעה אמר ווי - לכך כתוב דוייג:

48 א"ל הקב"ה לדואג והלא גבור אתה בתורה - למה תתהלל לספר לשון הרע על דוד:

49 לא חסד תורה עליך - לא חכם בתורה אתה דכתיב משלי לא ותורת חסד על לשונה:

50 מרצחים - שהרג נוב:

51 עלי פיך - ולא בלב:

52 בתחלה ייראו - הצדיקים היו יראים שלא ילמד אדם ממעשיו של דואג שהולך וחוטא ומצליח:

53 ולבסוף - כשמת בחצי ימיו ושב גמולו בראשו ישחקו:

54 חיל בלע ויקיאנו - המתן עד שתשכח תורתו:

55 אמר לפניו ומבטנו יורישנו אל - אל תמתין לו עד שתשתכח אלא תמהר ותשכיחנו:

56 בי מדרשא - מאהל זה בית המדרש:

57 ושרשך מארץ חיים סלה - שורש שלו תכסח מארץ חיים דלא להוו ליה בנין רבנן:

58 כל אותיות שבתורה - שהיה בקי בחסירות ויתירות:

59 שוקל קלים וחמורים - יודע לדרוש בקל וחומר:

60 במגדל הפורח באויר - מתג עליונה שלמעלה מן הלמ"ד מפני מה כפופה למטה. לשון מ"ר מפי השמועה. ל"א במגדל הפורח באויר הנכנס לארץ העמים בשידה תיבה ומגדל אם הוא טמא אם לאו. ל"א ג' מאות הלכות במגדל הפורח באויר לעשות כישוף להעמיד מגדל באויר כגון שלש מאות הלכות בנטיעות קשואין דאמרן בפירקין דלעיל סנהדרין דף סח. ולמורי נראה דה"ג שלש מאות הלכות במגדל העומד באויר ומשנה אחת באהלות פ"ד משנה א דמשתעי בהכי מגדל העומד באויר וטומאה בתוכה כלים שבתוכו טמאים וכן נראה לר':

61 רבותא למבעא בעיי - וללמוד תורה רחמנא לבא בעי דהא בשני דרב יהודה כולהו תנויי בסדר נזיקין היה כל הגמרא שלהן לא הוה אלא בסדר נזיקין שלא היו מרבין כל כך לדרוש:

62 האשה שכובשת ירק בקדירה - לא אשכחתיה במסכת עוקצין:

63 שכובשת ירק - בחומץ או בציר טהורים דאין מקבלין טומאה ע"י עוקצין שאם נגע טומאה בשרשיו העלין טהורין שאין נעשין יד לעלין מאחר שכבשם שאין מניחין לשם אלא למראה:

64 זיתים שכבשן בטרפיהן - איתא במסכת עוקצין פ"ב מ"א:

65 טרפיהן - עלין שלהן טהורין הזיתים שאין נעשין להם בית יד להכניס להם טומאה:

66 הויות דרב ושמואל קא חזינא הכא - דלא הוה ידע מאי טעמא הן טהורין:

67 תליסר מתיבתא - י"ג ישיבות שאנו עוסקין כולן במסכת עוקצין ויודעין אותה יפה ואפי' הכי בהם היו חסידים יותר ממנו דאלו רב יהודה כו':

68 לא סבירי - לא היו יודעין הלכה לפרשה כתקנה בטעמא:

69 דלא סלקא להו שמעתתא כו' - שלא זכו לקבוע הלכה כמותן:

70 ומתרגמינן לחלוטין - ואנן תנן לשון חלוטין גבי מצורע:

71 אלופי - היינו רבי: